כנעני ואח' נ' ביה"ס אולפנית מבשרת ואח'

פסק דין

1.התובעת 1 (להלן – גפן) היתה במועדים הרלוונטים לכתב התביעה תלמידת כיתה ז' בבית הספר "אולפנית מבשרת" בחדרה, הנתבעת 1.

במהלך יום פעילות בבית הספר, נפצעה גפן ורגלה נשברה. לטענת התובעים האחריות לפציעתה של גפן מוטלת על הנתבעים ולכן הוגשה תביעה זו.

לטענת התובעים האחריות לפציעתה של גפן מוטלת על בית הספר, כמי שאישר את הפעילות במסגרת שעות הלימודים והיה אחראי על פעילות זו.

2.הנתבע 2, משרד החינוך נתבע משום שלטענת התובעים מוטלת עליו האחריות לדאוג לשמירה על הבטיחות במוסדות החינוך ואילו העירייה, הנתבעת 3, נתבעה משום שלטענת התובעים, בית הספר נמצא בתחומה ובאחריותה המנהלית ובשל כך מוטלת גם עליה האחריות לעניין הבטיחות בבית הספר.

הנתבעת 1 הגישה הודעה לצד שלישי כנגד עיריית חדרה (הנתבעת 2) וכנגד מוסדות חינוך כפר פינס.

3.הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

שאלת האחריות

4.בעניין זה על התובעים הנטל להוכיח את נסיבות התאונה וכיצד בדיוק נפצעה גפן, כמו גם להוכיח כי כתוצאה מנסיבות אלה מוטלת האחריות על מי מהנתבעים.

5.התובעים כשלו מלהוכיח את נסיבות התאונה, ובעניין זה לא רק שנמסרו על ידי גפן מספר גירסאות, שאינן מתיישבות זו עם זו, התובעים גם נמנעו מלהביא עדים נוספים חרף העובדה כי לטענתם ראו את התאונה בנות נוספות שהיו במקום.

6.העדה היחידה שהביאו התובעים באשר לנסיבות התאונה היא גפן עצמה ועדותה היא לכן בגדר "עדות יחידה של בעל דין". לעניין זה קובע סעיף 54 לפקודת הראיות, כי בית המשפט, הפוסק במשפט אזרחי על פי עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. מכאן, שעל בית המשפט להתייחס בזהירות לעדות יחידה שהיא עדותו של בעל דין.

7.קביעת מהימנותו של עד, ובכלל זה של בעל דין, היא משימה שאינה פשוטה וכבר נאמר:

"הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת היא מהמלאכות המובהקות והקשות המוטלות על בית המשפט ובית המשפט מחליט בו על פי אמירותיהם, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך הארוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות).

כפי שכבר נאמר על ידי בפסקי דין אחרים, ההתרשמות היתה מאז ומעולם אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף את ההתרשמות וחרף כל מגבלה והקשיים שהיא מעמידה, אין לזלזל בערכה. לא הבעת פניו של בעל הדין ולא יפי תוארו או צחות לשונו היא שתביא את בית המשפט לבקר עדות אחת על פני רעותה. יכול בית המשפט וצריך לשית ליבו לדרך שבה מוסר העד את עדותו אך התרשמות זו ראוי שלא תעמוד כשלעצמה, אלא במסגרת ובמכלול המבחנים המקובלים להערכת עדויות לרבות מבחן ההגיון, סתירות חיצוניות ופנימיות בדברי העדים וכיוצא בזה.

ברור שעדותו של המבקש שהינו עד יחיד הנוגע בדבר, צריכה להיות עדות איתנה שלא מתעורר בה כל ספק. עדותו של המבקש אינה עדות כזו, הנכנסת לגדר החריגים בהם ניתן להסתפק בעדות יחידה של בעל עניין והכל כפי שיפורט בהמשך".

וראה: המ"פ (מרכז) 9050-08-08 גד מחלב נ' ש.ע.ב. שקד החזקות בע"מ.

8.בנסיבות המקרה שבפני, לא ניתן לסמוך על עדותה היחידה של גפן, שהיא בעלת דין ובעלת עניין בתוצאות המשפט. לא רק שגפן מסרה מספר גירסאות באשר לנסיבות התאונה, עד שלא ניתן למעשה לקבוע כיצד באמת התרחשה התאונה שבסופה נפצעה, אלא שעדותה גם לא הותירה, למרבה הצער, רושם מהימן ונתגלו סתירות בין עדותה לבין עדויות עדים אחרים ובכלל זה עדות אימה של גפן, התובעת 3.

9.לכך יש להוסיף את העובדה שגפן נמנעה מלהביא עדים נוספים, ובעיקר בנות נוספות, שלטענתה היו במקום, וראו את התאונה ועובדה זו פועלת לחובתה, כפי שנקבע רבות בפסיקה.

10.לגבי נסיבות התאונה טענה גפן, בתצהיר התמיכה שהגישה לכתב התביעה, כי: "תוך כדי הפעילות – במתקנים מתנפחים, נדחפתי ונפלתי מהמתקן כשחברותיי נופלות עליי..." (סעיף 3 לתצהיר). גירסה זו אינה מתיישבת עם הגירסה שכתבה גפן ב"הצהרה" שצורפה לתצהירה. שם טענה: "פתאום הרגשתי שמישהו תופס לי את הרגל מלמטה ואני מאבדת שיווי משקל. נפלתי על הקשר של החבל משיכה (כך במקור, ה.א.) והתחלתי לצעוק שכואבת לי הרגל".

11.בעדותה בבית המשפט מסרה גפן גירסה שלישית, שאינה מתיישבת עם שתי הגירסאות הקודמות שמסרה. לפי גירסה זו היא טיפסה על "קונוס" שהיה במרכז המתקן המתנפח שעליו היתה באותה עת "אני ניסיתי לטפס, הצלחתי וכשהייתי למעלה השתלטה על המתקן חבורת בנות שניענעה את החבל שעליתי דרכו, הפילו אותי למטה...". על גירסה זו חזרה שוב ושוב בעדותה (עמ' 11 שו' 2-5, עמ' 12 שו' 21, עמ' 13 שו' 15).